פסק-דין בתיק ע"פ 11176/02

המישנה לנשיא מ' חשין:

ביום 10.11.2002 הרשיע בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטים נתן עמית, מרים סוקולוב ותחיה שפירא) את המערער בעבירות של אינוס, תקיפה ואיומים, ובהמשך ההליכים גזר עליו שתים-עשרה שנות מאסר בפועל ועונשים נוספים. המערער ערער לבית-המשפט העליון על הרשעתו, אך בטרם נשמע הערעור לגופו הודיע בא-כוחו לבית המשפט כי נתגלו ראיות חדשות שיש בהן כדי לשפוך אור על הפרשה ולהביא - לטענתו - לזיכויו של מרשו. בקשת המערער היתה, אפוא, כי בית-המשפט יעשה כסמכותו בסעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (חסד"פ), ויורה על גבייתן של ראיות חדשות. בעקבות עתירתו של המערער, ועל-פי בקשתנו, ערכה המשטרה חקירה מקיפה בעניינן של הראיות שהמערער הצביע עליהן, ולאחר שאותן ראיות הונחו לפנינו, שמענו טיעונים מכאן ומכאן, מפי באי-כוח בעלי-הדין.

עיקרי העובדות וההליכים

2.         המערער, גבר כבן 24, היה מאורס למתלוננת, נערה כבת 16, שמשפחתה נמנית עם המיגזר החרדי. לטענת המתלוננת, במהלך חודש יולי 2001 ביקש המערער לבוא עימה במגע אישות, אך היא סירבה לו בהיותה בתולה, וביקשה כי ימתינו עד לנישואין. אלא שלמערער אצה הדרך, וכך החל מכה אותה ובהמשך אנס אותה באלימות. במהלך החודשים יולי ואוגוסט 2001 חזר המערער ואנס את המתלוננת פעמים מספר תוך שהוא משתמש באלימות רבה, ולא עוד אלא שאיים עליה כי אם תגלה את מעשיו יבולע לה. המערער הודה כי בא במגע אישות עם המתלוננת, אך לטענתו נעשו המעשים בהסכמה ומתוך כוונתם של השניים להינשא זה לזו. המערער הודה כי תקף את המתלוננת אך טען כי היה זה אירוע יחיד.

3.        בית-המשפט המחוזי נדרש להכריע בין גירסאותיהם הסותרות של המתלוננת והמערער, ולאחר ששמע ראיות והתרשם מן העדים מצא כי גירסת המתלוננת "[]מהימנה ואמינה על כל חלקיה, וכי יש לדחות מכל וכל את גירסתו הבלתי הגיונית ובלתי-אמינה של הנאשם". כן נמצאו לו לבית-המשפט חיזוקים לגירסת המתלוננת: מצבה הנפשי הקשה בסמוך לאחר האירועים ולאחר מכן; חבלות שנמצאו על גופה; סתירות שנפלו בגירסת המערער; ועדויות בני-משפחה שחיזקו חלקים מעדות המתלוננת. בית-המשפט הרשיע כאמור את המערער בעבירות שיוחסו לו.

4.        דינו של המערער נגזר ביום 28.11.2002, וערעורו הוגש ביום 29.12.2002. במהלך חודש אפריל 2003 ובטרם נשמע הערעור, הגיש המערער בקשה להגשתן של ראיות נוספות. לטענת המערער, בתחילת שנת 2003, לאחר שנגזר דינו, פנתה אל אחותו פלונית שהציגה עצמה כמי שהיתה חברתה של המתלוננת לספסל הלימודים ואשת-סודה. לטענתה של אותה פלונית, הופתעה היא לשמוע כי המערער הורשע באונס המתלוננת, שכן זו האחרונה סיפרה לה כבר בחודש אפריל 2001 - דהיינו, כשלושה חודשים לפני מעשה האונס הראשון - כי אין היא עוד בתולה, וכי מקיימת היא יחסי מין עם המערער ואף קיימה יחסי מין עם גבר אחר לפניו. לטענת פלונית, מששמעה על הרשעתו של המבקש ועל עונשו החמור, חשה צורך למנוע עיוות דין שנגרם לו ועל-כן פנתה ביוזמתה אל אחות המערער. ביום 26.1.2003 העידה פלונית לפני חוקר פרטי ששכרה המשפחה, ועדותה זו שימשה בסיס לבקשה לראיות נוספות. המערער מבקש אפוא כי בית-המשפט יורה על גביית ראיות בכל הנוגע לראיה חדשה זו, ואף יורה על חקירתם של עדים העשויים לתמוך בגירסתו ואשר לא העידו במשפטו.

5.        עוד מבקש המערער, כי תיגבינה ראיות הנוגעות ליומנה האישי של המתלוננת, יומן אותו החלה לנהל בסמוך לאחר סיום האירועים נושא כתב האישום. יומן זה הגיע לידי המשטרה בעקבות ניסיון התאבדות של המתלוננת, ולטענת המערער יש בו כדי להשפיע על עניינו שכן אין בו באותו יומן כל איזכור של פרשת האונס. יתר-על-כן: לטענתו, קיומו של היומן מצביע על יומנים קודמים שנכתבו במהלך האירועים נושא כתב האישום, יומנים העשויים לשפוך אור על האירועים. אשר-על-כן מבקש המערער כי המשטרה תוסיף ותחקור אם קיימים יומנים שכאלו, ותתפוס אותם.

6.        בהסכמת הצדדים ניהלה המשטרה חקירה מקיפה של הראיות החדשות. במסגרת אותה חקירה נחקרו פלונית, אלמונית - חברה משותפת של פלונית ושל המתלוננת - אם המתלוננת ואחות המערער. כן ניסתה המשטרה לגבות ראיות מעדים נוספים.

7.        חקירת המשטרה מונחת לפנינו בצירוף לחוות-דעתה של המדינה המתנגדת מכל-וכל לגבייתן של ראיות חדשות. המדינה מסכימה, אמנם, כי מדובר בראיות חדשות שלא היו ידועות למערער בעת משפטו, אלא שלטענתה הראיות ראיות מפוקפקות הן ואין בהן כדי להשפיע על הכרעת הדין. כך, בין השאר, מצביעה המדינה על הנסיבות התמוהות שבהן הגיעה עדותה של פלונית לידי המערער; על קשר אישי - אפשר קשר רומנטי - שיש לה לפלונית עם המערער; על סתירות שנפלו בגירסאות שמסרה פלונית בזמנים שונים; ועל סתירות בין גירסתה של פלונית לבין גירסתו של המערער בבית-המשפט קמא. כן מציגה המדינה את עדותה של אלמונית, חברתן המשותפת של פלונית ושל המתלוננת, שטענה כי ידוע לה שפלונית פועלת מטעמו של המערער בהשגת ראיות לזיכויו. זאת ועוד: לבקשת אלמונית, יצרה פלונית קשר בינה לבין המערער שביקש כי תסייע לו, ואף רמז כי ידריך אותה באשר לעדותה בבית-המשפט. המדינה סבורה כי נוכח כל אלה אין לייחס לעדותה של פלונית משקל ראייתי רב, ובוודאי שאין בעדותה כדי לשלול את הכרעת הדין שהיתה מנומקת והתבססה על האמון הבלתי מסוייג שנתן בית-המשפט במתלוננת ובגירסתה. אשר ליומן המתלוננת, לטענת המדינה אין יומן זה - שהתנהל לאחר מעשה - לעניין, ואין בו כדי להצביע על קיומם של יומנים נוספים כסברתו של המערער.  

8.        שקלנו את טענות הצדדים, עיינו בחקירות המשטרה וביומן, ולאחר בחינת המיכלול נראה לנו שראוי כי ייעשה לגבייתן של ראיות נוספות. נסכים עם המדינה כי עדותה של פלונית לוקה - על פניה - בפגמים לא מעטים. נסיבות גילויה של אותה עדות - אם אמנם היה גילוי - נסיבות מוזרות ומשונות הן, ונמצאו בה סתירות שקשה להסבירן. גם עדותה של אלמונית מטילה צל לא-קל על עדותה של פלונית ומעוררת היא שאלות באשר למעורבותו של המערער בעדותה של פלונית. אלא שכל אלה אין בהם כדי לקעקע את עדותה של פלונית מכל-וכל, ולא נוכל - על פני הדברים - לכנות עדות זו כעדות-בדים ושלא לאפשר למערער לשטוח את טענותיו לפני ערכאת הדיון שתבחן את משקלה של הראיה החדשה ואת השפעתה על כלל הראיות שבתיק. נזכור כי בית-המשפט המחוזי נדרש להכריע בין גירסאות סותרות של המתלוננת ושל המערער, וכי הרשעתו של הנאשם מקורה באמון שנתן בית-המשפט במתלוננת ובחוסר אמון בגירסת המערער. והנה, אין חולק כי עדותה של פלונית סותרת לכאורה חלקים בגירסתה של המתלוננת, וברי כי אם תימצא מהימנה עשויה היא להשפיע על התרשמותו של בית-המשפט ואפשר אף להביא לשינוי במסקנותיו. בנסיבות אלו סוברים אנו כי גביית ראיות חדשות נדרשת לעשיית צדק, ולא יהא זה צודק - לעת הזו - לשלול מן המערער זכות כי בית-משפט יתרשם במישרין מאותה ראיה חדשה.

9.        אשר ליומנה של המתלוננת: לא מצאנו כי יש בו ביומן זה כדי לשנות ממסקנותיו של בית-המשפט המחוזי או כדי להצביע על קיומם של יומנים אחרים. אנו דוחים אפוא את בקשת המערער לגביית ראיות נוספות בכל הנוגע ליומן.

כללם של דברים

10.      אנו נעתרים לבקשתו של המערער, ואנו מורים על החזרת התיק לבית-המשפט המחוזי - לפני אותו מושב - לגביית עדותן של פלונית, של אלמונית ושל עדים נוספים באותו הקשר ככל שייראה לבית-המשפט לאחר שמיעת טיעונים מפי באי-כוח בעלי-הדין. בית-המשפט יקבע את סדר ההליכים ככל שייראה לו, ובסיום גביית הראיות ושמיעת טיעוני סיכום של באי-כוח בעלי-הדין, יסכם את הראיות החדשות, יביע דעתו עליהן, יקבע מימצאים ויסיק מסקנות. כן יקבע בית-המשפט אם יש בהן בראיות החדשות כדי לשנות ממסקנותיו בהכרעת הדין. בסיום ההליך יוחזר התיק לבית-המשפט העליון, לשמיעתו של הערעור מתחילתו.

11.      דבר אחרון: הואיל והשופט נתן עמית, יו"ר ההרכב בבית-המשפט המחוזי, פרש לגימלאות, אנו מחליטים - בהסכמת באי-כוח בעלי-הדין - כי תחתיו יבוא שופט אחר שנשיא בית-המשפט המחוזי יורה עליו. השופט שיצורף להרכב יסתמך על המיסמכים שבתיק כמות שהם - לרבות פסק-הדין שניתן - ומעתה ואילך יעשה כשאר השופטים בשמיעת הראיות וכו'.

                                                                             המישנה לנשיא

השופט א' רובינשטיין:

           אני מסכים.

                                                                             אני מסכים.

השופטת א' חיות: